שנתיים בלעדיך - מילים מאמא...

אופק שלי

ב -9.10.23 בזמן הזה טיפסנו על הקירות.

ביום שבת ב 7.10 כתבת לי בערב שהכל בסדר ושנדבר מאוחר יותר.

בבוקר של יום ראשון בשעה 6:38 שלחתי לך הודעה שאני מחכה לשמוע ממך.

ניסינו ליצור איתך קשר לאורך היום. לא ענית ולא קיבלנו מענה מאף אחד אחר שהיה קרוב אליך.

היו לנו תחושות קשות.

זוכרת את הלילה בין יום ראשון ליום שני. באמצע הלילה רעם פילח את השמים. התעוררתי בבהלה.

בבוקר נסעתי לסטודיו ושם פרצתי בבכי.

והבוקר השמים בכו

ליבי בישר לי רעות.

ניסיתי להילחם ברגשות הקשים במהלך היום.

לא הבנתי איך אני לא מצליחה ליצור קשר עם אף אחד שיגיד לי איפה אתה.

איך זה שכבר כמה ימים אני לא מקבלת ממך אות חיים???

ב- 11.10.25 יום רביעי בשעה 3:45 קיבלנו את הבשורה המרה.

שנתיים עברו אופק שלי מאז

שנתיים לא התראינו, לא התחבקנו, לא מכינה שניצלים

כמה שאני מתגעגעת

חסרונך כל כך כל כך כואב

רואה אותך בדימיוני אופק שלי...עומד מול עיניי קרוב אליי

מסתכל עליי

פניך יפות, מחייכות, מלאות באור

ככה היית אופק שלי מאז שהיית קטן

תמיד דאגת לא לבזבז את הזמן

השקעת את האנרגיה הבלתי נדלית במקומות החשובים לך

חילקת את הזמן בין החברים, רוני, והמשפחה

עשית את מה שאתה אוהב

מה שלא אהבת ולא היה משמעותי עבורך פשוט שחררת

בשנים האחרונות הקדשת את רוב הזמן והאנרגיה שלך

כדי לעבור את הגיבוש, לסיים את המסלול המפרך של השייטת ולפעול למען המדינה שכל כך אהבת

כבר מגיל 16 לא ראית אפשרות אחרת מאשר להיות לוחם ואני מתוך דאגה הייתי שואלת  אותך מדי פעם אם לא תרצה למצוא תפקיד משמעותי אחר. ביטלת את האופציה הזו מיד ואמרת שזה לא אתה.

השקעת את כל כולך בלמקסם את יכולותיך כדי להיות לוחם ביחידה מובחרת.

בטלפון הנייד שלך לאחר נפילתך מצאנו מילים שלך באחת הפתקיות:

הכותרת שלה היתה "לא לשכוח"

"את העבר שלנו, את האנשים שבזכותם אנחנו פה

האחים שלי שמתו על האדמה הזאת

2000 שנה רדפו אחרינו, עכשיו אנחנו כאן במדינה שלנו, לוחמים

אנחנו לא זזים מכאן

עכשיו תורי להגן על המדינה"

אהבת מאד את המדינה ואהבת מאד את האנשים.

אחרי שנהרגת הכל קיבל משמעות ועוצמות גבוהות עוד יותר.

מדי פעם כשהיית בבית תפסת את הגיטרה

ניגנת ושרת לעצמך בקול חרישי את השיר "שמים בוערים" של גיא ויהל

ניצלתי את הרגעים הללו כדי להקשיב לך ולצלם אותך

אבל אחרי ה- 7 באוקטובר,

העור מצטמרר, הלב מתכווץ כשמקשיבים למילות השיר

כי הן מתארות את הזוועות שראית ב- 7 באוקטובר כשנכנסתם לקיבוץ בארי.

"מהגגות אפשר היה לראותחלומות של אנשים הולכים נעלמיםבתוך שמיים בועריםראיתי מהומותדברים שאני לא רוצה לזכורראיתי ילדים שאין להם לאן לחזוראין להם לאן לחזור"

בקיבוץ בארי אתה והצוות לחמתם שעות ארוכות. עברתם מבית לבית, הרגתם מחבלים והצלתם משפחות ממוות .

בשתיים ורבע בלילה בין שבת לראשון נהרגת כשנזעקת לטפל בפצועים.

כדור אחד פספס במילימטר את הקסדה. נהרגת במקום ליד רז פרויליך שנפצע אנושות. רז עבר ניתוח מציל חיים והשתקם.

העבירו אותך אופק שלי לשער הקיבוץ ומי שקיבל אותך שם על מנת לזהות אותך היה קצין בשם יונתן.

ביום הזכרון האחרון יונתן הגיע אלינו הביתה ושיתף את מה שעבר עליו. הוא מספר שהוא לא האמין שאתה לא בין החיים.

והוא ביקש מהרופא במקום מספר פעמים שיוודא את מצבך

הוא לא האמין שאתה לא בחיים כי נראית לו כל כך חזק, חיוני ויותר מכל היה חיוך על פניך.

כך שהתקשה להאמין שאינך חי.

כששמעתי זאת הבנתי שגם ברגעים האחרונים שלך אופק שלי ידעת שהיית כל כך משמעותי ושהצלת חיים.

הגעת לעולם הזה עם חיוך ונפרדת ממנו עם חיוך.

אופק שלי...כל דבר שבחרת לעשות היית נחוש לעשות בצורה הטובה ביותר. כיוונת והכנת את עצמך למשימות חייך

מעבר לכל היית טוב לב, רגיש וצנוע. לאורך המסלול הוכחת כמה אתה חזק פיזית, נפשית ומנטלית. ביום האחרון שלך הוכחת כמה אתה גם אמיץ וגיבור.

חיית חיים מלאים ומשמעותיים מאד אם כי קצרים מדי

כבן שלנו אתה למדת שיעורים מאיתנו כשהיית בחיים אבל הכאב הגדול בנפילתך אופק שלי מלבד אותי המון על החיים והמוות.

למרות שאתה לא כאן איתנו פיזית אתה ממשיך להיות נוכח ולכן מבחינתי קיים

שולח לי סימנים שאתה ממשיך להיות איתנו בכל נשימה ובכל מקום בארץ ובעולם

אתה ממשיך להשפיע על המחשבות, על ההחלטות ועל המעשים

שלי ושל רבים אחרים שבוחרים לשתף כמה אתה משפיע עליהם ביומיום

רבים שולחים תמונות של סטיקרים שלך ממקומות שונים קרובים או רחוקים בעולם

בכל מקום יש מישהו שמספר שהוא פוגש אנשים שמכירים אותך

אתה מורגש ונוכח בכל מקום

גם אחרי לכתך

האור שלך אופק שלי ממשיך לזהור כאן דרכנו

דרך המחשבות, המילים והמעשים

כל כך אהבת אנשים אופק שלי וכל כך הרבה אנשים מרגישים מחוברים אליך גם כאלו שלא הכירו אותך בחיים. הותרת חותם בעולם.

אתה ודאי רואה את טוב ליבם וכמה הם עוזרים לנו להתמודד עם חסרונך

אנשים טובים מובילים פרויקטים שונים להנצחה והנכחה שלך

הוקם גן בקדימה ביוזמת התושבים ולאחרונה השלמנו גן הנצחה בכפר נטר. במקום שכל כך אהבת וראית כבית.

אנחנו נחנוך הערב את הגן החדש באוירה מיוחדת עם שירה, חיוך ובירה כמו שאתה אוהב עם האנשים שאתה אוהב.

אני אמשיך ללמוד לחיות את החיים עם הכאב יומיום כל רגע ורגע כשאתה בליבי ודרך העיניים שלך

"ללכת ליד ההרים בדרך חדשה שעדיין לא דרכו בה תקופות קודמות של חיי.

לשמוע את המילים של הלילה, לחוש באותות, לדעת אפילו

בלב החושך שהשמש קיימת,

ולאהוב את החיים בלב נשבר"

ציטוט מהספר "לאהוב את החיים בלב נשבר"

הבוקר השמים בכו

דמעות של כאב כי אתה לא תחזור לכאן

דמעות של שמחה בעבור אלו שסוף סוף יחזרו אחרי שנתיים איומות

מבטיחה אופק שלי להקשיב לך. להתגבר על הכאב הנורא ולהיות חזקה. מבטיחה לאסוף את הכוחות שבי ולעשות הכל כדי שיהיה כאן טוב יותר

ממך אופק שלי אבקש בקשה אחת שתשמור עלינו

שמור על העולם ילד שלי

שמור על כולנו

שמור על חבריך הגיבורים ועל המשפחה שם למעלה ושמור על חבריך הגיבורים ועל המשפחה כאן למטה

אוהבת ומתגעגעת עד השמיים