טקס התייחדות שייטת 13 12/3/2025

משפחות יקרות,

מפקד זרוע הים האלוף ד'

מפקד השייטת אלוף משנה א'

מפקדים ולוחמים יקרים, חברים, משרתי היחידה,

מכובדי כולם,

אני נרגש לעמוד כאן בפני הקהל המכובד הזה ולשאת את דבר המשפחות בטקס ההתייחדות השנתי.

היום לפני 630 ימים בדיוק הייתי כאן. ישבתי כאן מהצד השני והסתכלתי בעיניים בורקות על אופק שעמד ממש במקום הזה שבו אני עומד עכשיו. לאורך כל הטקס לא הסרתי ממנו את העיניים, ולו לרגע אחד. ניסיתי להסתיר את הדמעות שחנקו את גרוני בזמן ששר הביטחון חשף את הסיכה ולחץ את ידו. הגאווה שהציפה אותי, האושר שכמוהו נדמה שלא חוויתי מעולם, ההתרגשות, המעמד. רגע אחד שקיפל לתוכו תוצאה של ערכים עילאיים שסיגל לעצמו, נחישות בלתי מתפשרת, מסירות אין סופית, רעות חסרת פשרות.

כל אחת ואחד מכם שיושבים כאן מכירים מקרוב את מה שתיארתי. הייתם כאן. ישבתם ממש כאן. במקום שאתם יושבים כעת. בהתרגשות אין סופית, באושר עצום. מלאי גאווה על הבן שגידלתם. הרגשתם שאתם האנשים הכי מאושרים בעולם. הכי ברי מזל בעולם.

אופק זכה ל 109 ימים בהם נשא בגאווה אין סופית את הכבוד להימנות עם אחת היחידות המובחרות ביותר בעולם כולו, לצד האחריות הכבדה שנלוותה למעמד החדש הזה. 109 ימים בהם חלם חלומות - לעשות למען המדינה, לחזק את בטחונה ולאפשר לכולנו חיים טובים יותר.

בפרוץ המלחמה ב 7 לאוקטובר 23, בעת שהיה כונן בבסיס, הוקפץ ביחד עם חבריו ליחידה ליישובי העוטף. הם הגיעו לשערי קיבוץ בארי בשעות אחר הצהריים ונלחמו בנחישות במחבלים הארורים במשך שעות ארוכות, תוך כדי חילוץ משפחות ממוות בטוח.

בלילה שבין שבת לראשון, ב 8 לאוקטובר בשעה 2:15 לפנות בוקר, נשמעה קריאה לחובש. אופק שהוכשר גם כחובש והיה במרחק מטרים ספורים מהפצועים זינק מיד. כלום לא עצר אותו, גם לא צרורות הירי שנורו מכל עבר. כדור אחד בודד מנע מבעדו להגיע אל הפצוע. כדור אחד בודד ששם קץ לחייו של אופק. שקטע ברגע אחד את כל החלומות, את כל מה שזימנו לו חיים מלאי משמעות ותוכן.

התרגשתי מאוד כשהציעו לי לומר כמה מילים בערב החשוב הזה.

לעמוד כאן, במקום שהפך עבורי למקום קדוש. למקום שבו אופק שלי, והבנים שלכם עמדו באחד הרגעים החשובים והמשמעותיים בחייהם. במקום שבו הם מסרו התחייבות מוחלטת ובלתי חוזרת להסכים למסור את חייהם לטובת בטחון המדינה. במקום שממנו החלה הספירה לאחור, לרגע שבו ימסרו את חייהם לטובת המדינה.

החלום של אופק היה לסיים את המסלול ולהימנות על הקבוצה המופלאה הזו שנקראת שייטת 13. הוא ידע שלכאן מגיעים האנשים המובחרים ביותר מכל בחינה שהיא. הוא חלם על זה בתקווה שגם הוא ראוי.

הבנים שלנו כולם שירתו כאן בזכות מי שהיו וההבנה הזו מחזקת אצלי את הידיעה שחייו של אופק, על אף שהיו קצרים, היו משמעותיים.

במהלך התקופה הזו מאז לכתו של אופק מאיתנו, ליוותה אותנו היחידה ועטפה אותנו באופן צמוד וקרוב.

אני רוצה להודות מקרב לב לך אייל, לחברים ולמפקדים של אופק שהיו לו כמשפחה, לתמר קצינת הנפגעים, לספיר ולמאיה. בכל שיחה ובכל מפגש איתכם אנחנו מרגישים את עוצמת החיבור שנקשר דרך אופק ואיתנו לעד.

האסון הנוראי הזה ילווה אותנו עד יומנו האחרון. ולמרות זאת אני יודע שכל אחד ואחד מהבנים שלנו היה רוצה שנמשיך את חיינו בטוב, לטובתנו ולטובת האנשים היקרים שנשארו איתנו.

נתפלל לחזרתם במהרה של כל החטופים, והבראתם של כל הפצועים בגוף ובנפש.

ושנדע כולנו, כעם, לחזור לחיות יחד בשיתוף, מתוך כבוד הדדי וקבלת האחר, כי האחווה והערבות ההדדית היא זו שתחזיק את העם שלנו במדינתנו לעד.

תודה, יניב