אתמול בערב חייכתי עם אופק
איזה ילדים חכמים, בחרו בכותרת הזאת לערב הנצחה לזכר אופק.
בוחרים להנציח את החיוך את הטוב
את ההשראה את העוצמה של אופק.
אופק היה אדם שלם
כמו הילד בן השלוש שראיתי בגן השעשועים
שתשומת ליבי נמשכה אליו מהרגע הראשון
ילד בן שלוש שכבר היה לי להשראה.
אני בוחר גם ובמיוחד כשכואב
לראות את היש שהיה
והינו
לראות אותו שלם בטוח בעצמו ומחייך
גם כשאני בוכה אופק
אתה מחייך
ואני מבטיח לעצמי לעולם לחייך אותך.
אופק לא היה עושה שום דבר אחרת
הוא היה מתגייס לשייטת קופץ לבארי מציל את הלוחם שנפצע תחת אש כבדה גם אם היה יודע את תוצאות בחירותיו
ואנחנו נשארים פה עם הכאב והגעגוע אבל כשאני מדמיין אותך אופק ממש עכשיו עם אותו החיוך, שלם בתוך עצמך אני מרגיש ורואה וממש יודע שברגעים האלה ממש
אופק אהוב, אתה נמצא במקום טוב.
זה קטע ממילים שאמרתי לזכרו
הקטע המלא בתמונה הראשונה
תודות גדולות
תודה רועי Roie Hadar יונתן Levy Zack אופק אבודרם ועומרי עמרי מישר 4 חברי נפש של אופק שרק לבבות כל כך אוהבים יכולים לייצר הפקה כזאת מושלמת
תודה לרוני Roni Hus הנשמה הענקית שכל פעם שאני אומר לו תודה הוא מבטל אותי במבוכה ואני מקווה שהוא לא מתבאס שאני מודה לו גם פה
רוני גייס את ברי סחרוף המלך ולקח חסות על יונתן, לימד אותו את מקצוע ההפקה עם סבלנות אין קץ ולב ענק.
תודה איש יקר
לברי ברי סחרוף המלך שהתגייס מייד וברגע שהוא נעמד על הבמה חשמל עבר בקהל איזה פרפורמר מטורףףף
לדג נחש Hadag Nahash הדג נחש הלהקה הכי מגניבה בארץ
עם הגרוב הכי מגניב בעולם
לראות את ברי והדג נחש מופיעים ביחד(הלוואי וזה יוליד מסע הופעות משותף ) לזכר אופק שכל כך אהב אותם היה מרומם נפש למשפחה של אופק ולכל אוהביו. תודה רבה מעומק הלב
משפחת רוסו אהובה
אתם עמוק בלב ובנשמה של כולנו
לוטם, חברה למכינה "העמק"
רוסו,
עברו כמעט ארבעה חודשים מאז הרגע הנורא הזה שהתבשרנו שאיבדנו אותך. כמעט ארבעה חודשים של מחשבות בלתי פוסקות עליך ועל מי שהיית.
כמעט ארבעה חודשים שהעולם נראה אחרת, שהחיים הם לא מה שהיו לפני.
כמעט ארבעה חודשים שכל שיר שקשור אליך, כל אדם שדומה לך, כל תמונה, סרטון, זיכרון מהמכינה או כל דבר הכי קטן אחר מזכירים לנו אותך כל יום.
בכל מכינה, בכל מחזור יש את הכוכבים את אלו שבולטים מכל מיני סיבות והם תופסים את העין של כולם.
רוסו היה כוכב, את זה אני יכולה להגיד בצורה חד משמעית .
זה יצא ממנו בטבעיות, בצחוקים, שטויות. ובמקביל בחברות טובה, התמדה, חיוביות.
רוסו היה עושה מלא בלאגן הוא אהב לבדוק את הגבולות של המכינה, אבל תמיד הצליח להתחמק באלגנטיות.
אולי כי בנוכחות שלו תמיד היה קסם גדול.
יש לי הרבה לספר עליו למשל איך היינו יושבות הבנות של הקפסולה בחדר והוא היה יושב בכניסה למגורים ומנגן לנו ואנחנו במבט קסום ומעריץ בכל פעם שהוא מוציא גיטרה.
את הרגשות שלו הוא היה מוציא בעיקר בשיחות אחד על אחד או על הכתב או שהוא שיכור בכל אחת מהדרכים האלה התגלה בחור רגיש, אוהב, ובעיקר חבר טוב.
רוסו היה חבר אמיתי, חבר שיודע להיות כתף תומכת, חבר שתמיד היה שם להרים אותך, להתעניין בך, לשמח אותך עם איזה חיוך או שטות שהוא המציא באותו רגע, ידע לשקף לך את המציאות ולייעץ לך עצות אמיתיות וראליות, ידע להקשיב ולענות ברגישות, היה אחד שהאמין בך בלב שלם וזה באמת נתן לך תקווה.
את אינספור החוויות המדהימות השמחות המרגשות והמצחיקות לעולם לא נשכח. בעיקר כי רוסו היה אייקון במכינה שכולם העריצו אז לא הפסיקו לצלם אותו. ויותר מזה רוסו צרוב לנו עמוק עמוק בלב, כולנו גאים שהוא היה חלק משמעותי מחיינו ברוחו וכחבר הכי טוב שאפשר לבקש.
תמיד רוסו יהיה זכור לנו כדמות שמעלה חיוך ותמיד נזכור אותו שמח.
היינו רוצים לשתף את כולם בכמה מהרגעים הטובים האלה שמעלים לנו ולחברים מהמכינה חיוך על הפנים וגורמים לנו פשוט לצחוק.
אופק אבודרם
אופק לא הרשה לי אף פעם לקרוא לו אופק אז אני אקרא לו רוסו אני ורוסו התחלנו להתחבר מאוחר יחסית רק בכיתה ח' או ט' אבל מהרגע שהכרנו היה חיבור מטורף ומידי כזה שאי אפשר להסביר.
מהרגע שהכרנו היינו צמודים מלישון אחד אצל השני כל סופ"ש ועד לחלוק חדר במסע לפולין לא היה אפשר להפריד אותנו.
אני רוצה לספר סיפור קצר על הקשר שלנו שאם הוא היה שומע אותי מספר אותו הוא לא היה מדבר איתי שבועיים.בכיתה יב' לי ולרוסו היה ריב או ויכוח שנשמך מעל חצי שנה שלא דיברנו. מחברים הכי טובים נהיינו בנתק מוחלט.אחרי חצי שנה הצלחנו להשלים בזה שנסענו ביחד לטיול בצפון. רגע שאני לא אשכח את הרגע שהבנתי שאנחנו חוזרים להיות שוב בטוב, אני נוסע ברכב לארוחת שישי ומקבל התראה בשעון החכם שרוסו שואל אותי מה אני עושה הערב (אחרי חצי שנה שלא דיברנו).
אומרים שבד"כ בנים לא בוכים אבל שם אני זוכר איזה שתיים שלוש דמעות שכן ירדו, דמעות של הקלה ושל אושר שאני והחבר הכי טוב שלי משקמים את הקשר.
רוסו היה החבר הכי טוב שלי ואני יודע שעוד הרבה אנשים יכולים להגיד את המשפט הזה עליו, וזה מה שהפך אותו למיוחד. הוא גרם לכולם להרגיש שהוא החבר הכי טוב שלהם.
יונתן לוי
ערב טוב לכולם,
שמחים לראות את כולם ושמחים לראות את כמות האנשים שיכלו להגיע למרות המצב בחוץ.
התכנסנו כאן היום כדי לזכור את חברנו ואהובנו אופק. נספר לכם איך הכל התחיל- לאחר האירוע המצער יום
יום חשבנו איך להנציח את אופק ואיך הוא היה רוצה שנמשיך. באיזשהו שלב חשבנו לעצמינו, שנזכור אותו
ככה או ככה, לא משנה מה תהיה הסיטואציה בחוץ, השאלה היא איך, ואמרנו, אם אנחנו גם ככה כל הזמן
חושבים עליו וזוכרים אותו, לפחות נעשה זאת עם חיוך. כך אנחנו בטוחים שגם הוא היה רוצה..
אז באמת התכנסו כאן הערב אנשים מכל מיני מעגלים שונים של אופק, משפחה, חברים, אנשים מהצבא,
מהמכינה מהסקייט וכו'; בשביל מטרה אחת, להנציח את אופק עם חיוך.
אנו מאוד מתרגשים להתחיל, היום יעלו כאן לבמה אנשים מכלל המעגלים של אופק, לספר מי הוא היה
בשבילם ועבור המעגלים הללו.
רצינו להעלות חיוך ולהזכר בכל הטוב שאופק עשה, ולא יכלנו לעשו את זה בלי העזרה שלכם. אנחנו רוצים
להודות לכל מי שתרם לערב הזה לקרות, קודם כל, תודה למשפחת רוסו, שנתנה לנו גב ותמחה בנו לאורך כל
האירוע, חשוב לנו להגיד גם במעמד זה למשפחת רוסו ורוני היקרים חשוב שתדעו שאנחנו תמיד פה
בשבילכם, אוהבים ומחבקים אותכם.
אנחנו רוצים להודות לקבוצת פוקס ולמנכ"ל הראל ויזל על תרומתם להקמת האירוע. תודה למועצה אזורית
חוף השרון ואליעד וייסמן שנתנו יד בכל מה שביקשנו. תודה לכל צוות המלון, הגן השקוף וקיבץ שפיים שנתנו
לנו את בית התרבות המקסים בדקה ה90 ועזרו לנו בכל הנוגע לאירוע. תודה לרפאל וחברתו על שנתנו לנו
תאורה והגברה יוצאת דופן. תודה לרועי רותם וכל הדג נחש שהגיעו לשמח, תודה לברי וסיגל על ערב מדהים
שכזה. תודה לוועד כפר נטר, שימרית, צור הדר, יעל זק ועידו ניב. שעזרו לנו להגות את הרעיון ותמכו בנו עד
הדקה האחרונה. לחברים למשפחה ולכל מי שתרם והגיע, תודה!
אתם החיוך של אופק, כולנו ביחד נזכור את אופק לכל החיים. אופק נגע בכל כך הרבה לבבות והחיוך שלו
לעולם לא ישכח.
יונתן ס. חבר ליחידה בשייטת 13
רוסו אח שלנו, הזוי שעברו כבר ארבעה חודשים, אשכרה מרגיש כמו סרט.
מי חשב כשעמדנו ברחבת המסדרים לפני חצי שנה בטקס סוף מסלול שלנו שעוד כמה חודשים אתה פשוט כבר לא תהיה.
כמה חיכית לרגע ההוא. היה לך פנקס שבסופו הייתה רשימה עוד כמה ימים נשארו עד לרגע המיוחל.
תמיד אהבנו לחכות להודעה הרשמית: ״ עוד שלושים יום!״ איזה קול צרוד היה לך. אהבנו לעשות חיקוי שלך במכין צועק זמנים בלחץ.
אח שלנו, בשחיות בוקר תמיד רץ הכי מהר למים, אבל שוחה הכי לאט.
נתגעגע לשבתות עם הגיטרה, שפתאום הקול כבר לא כל כך צרוד, מנגן במקצועיות שירים שנוגעים בדיוק בלב,כשהיינו הכי מפוחדים לפני תחילת שבוע.
אבל רוסו, תמיד אופטימי וחזק כשכולם רועדים מפחד, עומד עם מבט קשוח ונותן לך צ'אפחה על הגב.
לרוסו היה קטע עם ריח, תמיד היה לו חשוב שכולנו נריח טוב עד כמה שאפשר כשאתה חניך במסלול. קונה סבונים ומשחות שיניים במוצ"ש, וכשמישהו מסתיר את השמפו בחדר שלו כי לא רצה שייקחו לו, הוא היה גונב בשקט מהארון ושם במקלחת, בשביל שלכולם יהיה.
עמית ק. חבר ליחידה בשייטת 13
אני אספר סיפור שלפי דעתי מתאר את אופק ואת מי שהוא היה בצוות בצורה הטובה ביותר.
במהלך המסעות לאורך המסלול ברגעים הקשים שהצוות היה מתחיל לאבד את הקצב לאופק היה משפט שהיה צועק עלינו: ״פה הכסף״ ובעצם מה שהיה מתכוון שנתעורר שנבין שזה החלק הקשה ופה נמדדים כצוות ושביחד נצלח את האתגר.אופק היה האחד שברגעים הקשים היה יודע להרים את הראש, לאחד אותנו, ולדחוף אותנו קדימה.
אופק היה חבר טוב, החבר שאיתו אתה מתייעץ ורוצה לשמוע את דעתו, בשיחות אחד על אחד ובתוך הצוות.
אומנם אתה כבר לא איתנו אבל השארת חותם בצוות שהולך איתנו לתמיד, דמות הלוחם שלך, החברות, ההשקעה והבן אדם שהיית מלווים אותנו מהיום שהכרנו אותך ועדיין בכול יום.
לאלבום לחצו כאן
Comments